קורינתים א׳ 7

Lisez ce chapitre avec intention

1 Corinthians 7 is Paul's answer to the Corinthians' questions about marriage, sex, and singleness. Husbands and wives owe each other their bodies and should not withhold them except briefly for prayer. The unmarried do well to stay as he is, but it is better to marry than to burn. The married must not divorce; a believer married to an unbeliever should stay if the unbeliever is willing, but is not bound if the unbeliever leaves. The principle beneath it all is to remain as you were when God called you, circumcised or not, slave or free. Because the time is short, Paul prefers singleness for its undivided devotion, but insists that marrying is no sin and that each has a gift from God.

Ouvrir le commentaire du chapitre

1 Corinthians 7 is Paul answering letters, and you can hear the questions behind the answers. Some in Corinth had decided that the truly spiritual thing was to give up sex altogether, even inside marriage. Paul says no: husband and wife belong to each other, body and all, and neither may withhold except by agreement, briefly, for prayer. He would be glad if everyone could live single as he does, but that is a gift, and for those who do not have it, marriage is better than burning. Then the harder cases. Married believers must not divorce; that comes from the Lord. Believers married to unbelievers, a new problem, should stay if the other is willing, because the unbelieving partner is made holy by the marriage and the children are holy; if the unbeliever leaves, the believer is free, for God has called us to peace. Underneath all of it Paul lays one rule: stay in the situation you were in when God called you. Circumcised or not, it is nothing. Slave or free, you are the Lord's freedman or Christ's slave, so do not become anyone's slave, and take your freedom if it comes. The last part of the chapter is Paul's own judgment, offered as such, that in a world that is passing away, with the time short, the unmarried are free to give the Lord undivided attention while the married are rightly divided. He does not make it a law. Marry and you do well, he says; stay single and you do even better; and each of you has your own gift from God.

Passages clés

1 Corinthians 7:1-7 1 Corinthians 7:10-16 1 Corinthians 7:17-24 1 Corinthians 7:25-35 Matthew 19:3-12 Ephesians 5:22-33

Historical and literary context

Paul wrote from Ephesus around AD 54 or 55, answering a letter from Corinth; "It is good to abstain from sexual relations" in verse 1 is probably a slogan of Corinthian ascetics, whom Paul corrects while sharing their preference for singleness. Roman law allowed either spouse to divorce easily, and mixed marriages arose when one partner converted. The "present crisis" of verse 26 may be a local famine or the general pressure of the last days. Slaves made up a large part of the church, and manumission was common enough that Paul can advise taking the chance. "Virgins" in verses 25 to 38 are most likely betrothed couples deciding whether to complete their marriages. Verse 10 is one of the few places Paul cites a command of Jesus directly.

How the chapter unfolds

Verses 1 to 7 address marital relations and mutual obligation. Verses 8 and 9 address the unmarried and widows. Verses 10 and 11 give the Lord's command against divorce. Verses 12 to 16 treat mixed marriages. Verses 17 to 24 state the rule of remaining in one's calling, with circumcision and slavery as examples. Verses 25 to 35 give Paul's judgment on the betrothed, the shortness of the time, and the divided concerns of the married. Verses 36 to 38 apply it to a man and his betrothed. Verses 39 and 40 close with widows, free to remarry in the Lord but happier, in Paul's view, single.

Why this chapter matters

The chapter is the New Testament's fullest teaching on marriage and singleness and has shaped Christian practice on all of it: the mutual conjugal rights of verses 3 to 5, unusual in the ancient world for making the wife's claim equal; the prohibition of divorce and the "Pauline privilege" for deserted believers; the sanctity of children in mixed marriages; and the honoring of celibacy as a gift, which underlies monasticism and clerical celibacy. "It is better to marry than to burn" and "the time is short" have entered common speech. Verse 22, the slave as the Lord's freedman and the free man as Christ's slave, relativized social status in a way that would eventually undermine slavery.

Interpretive tension to watch

Paul distinguishes the Lord's command from his own judgment more openly here than anywhere else, which raises the question of the authority of his opinions on singleness. His preference for the unmarried life, and his "as if they had none" in verse 29, have been read as devaluing marriage, though he calls marriage a gift and no sin. Whether "remain as you were" and "do not let it concern you" counsel slaves to stay slaves or to seize freedom depends on how verse 21 is translated, and the two readings have had very different histories. The identity of the "virgins" and the meaning of the "present crisis" remain unsettled.

Questions pour ce chapitre

Paul says the wife has authority over her husband's body as much as he over hers. What did that mutuality mean in his world, and what does it mean now?
He calls both marriage and singleness gifts. How would a church look if it honored both equally?
"The time is short; the world in its present form is passing away." How does that change the weight you give to marrying, buying, grieving, and rejoicing?

Study with context

Use this as a chapter guide, then press deeper into the text itself. The goal is to slow down observation, notice structure, and ask better questions before jumping to conclusions.

Ajouter aux notes

1 ולענים מה שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה׃ 2 אך מפני הזנות תהי לכל איש אשתו ויהי לכל אשה בעלה׃ 3 האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו כן האשה לבעלה׃ 4 האשה איננה שלטת על גופה כי אם בעלה וכמו כן גם האיש איננו שלט על גופו כי אם אשתו׃ 5 אל תמנעו את עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על זמן קבוע להיות פנוים לתענית ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם׃ 6 ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה׃ 7 כי מי יתן והיה כל אדם כמני אך יש לכל איש מתנתו מאת האלהים זה בכה וזה בכה׃ 8 ואל הפנוים ואל האלמנות אמר אני כי טוב להם אם ישבו ככה כמו גם אני׃ 9 אך אם לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה׃ 10 והנה את הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם האדון אשר לא תפרש אשה מבעלה׃ 11 ואם פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל ישלח את אשתו׃ 12 והנה אל האחרים אמר אנכי ולא האדון כי תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה׃ 13 ואשה כי יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו׃ 14 כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה׃ 15 אבל אם יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשלום קראנו האלהים׃ 16 כי מה תדעי את האשה אם תושיעי את האיש ומה תדע אתה האיש אם תושיע את האשה׃ 17 רק יתהלך איש איש כפי מה שחלק לו האלהים וכפי מה שקרא אתו האדון וכן מתקן אנכי בכל הקהלות׃ 18 אם נמול האיש המקרא אל ימשך את ערלתו ואם ערל הוא אל ימול׃ 19 אין המילה נחשבה ואין הערלה נחשבה כי אם שמירת מצות האלהים׃ 20 איש איש במשמרתו אשר נקרא בה שם יעמד׃ 21 אם נקראת בהיותך עבד אל ירע בעיניך אלא אם תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה׃ 22 כי הקרוא באדון בהיותו עבד משחרר הוא לאדון וככה גם הקרוא בהיותו חפשי עבד הוא למשיח׃ 23 במחיר נקניתם אל תהיו עבדי בני אדם׃ 24 איש איש במשמרת אשר נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני האלהים׃ 25 ועל דבר הבתולות אין לי מצוה מאת האדון רק אודיע את עצתי אחרי אשר חנני האדון להיות נאמן׃ 26 הנני חשב כי טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי טוב לו להיות כמו שהוא׃ 27 אם נקשרת באשה אל תבקש להפטר ואם נפטרת אל תבקש אשה׃ 28 וגם כי תקח אשה אינך חטא והבתולה כי תהיה לאיש איננה חטאת אך יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם׃ 29 וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין להם נשים׃ 30 והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין קנין בידם׃ 31 והנהנים מן העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה׃ 32 ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין לו אשה דאג לאשר לאדון איך ייטב בעיני האדון׃ 33 ומי שיש לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה׃ 34 יש הבדל בין אשת איש לבתולה כי האשה אשר לא היתה לאיש דאגת לאשר לאדון ולהיות קדושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה׃ 35 וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני האדון באין מנע׃ 36 וכי יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם לבבו איננו חוטא ישיאנה׃ 37 ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את בתולתו טוב עשה׃ 38 לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו׃ 39 האשה קשורה לבעלה על פי התורה כל עת שהוא חי וכי מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתרצה ובלבד שתהיה באדון׃ 40 אבל אשריה יותר אם תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם אני כי רוח אלהים בי׃

Transformez la lecture en véritable étude

Inscrivez-vous pour sauvegarder des versets, prendre des notes et étudier avec des outils IA.

Inscription Connexion

Choisissez votre prochaine étape après ce chapitre Continuez la lecture, choisissez un plan, ou continuez l'étude avec l'AI.

Lire le chapitre suivant קורינתים א׳ 8 in כתבי הקודש — תנ״ך והברית החדשה.

Plans de lecture

Choisissez un plan si vous voulez transformer ce chapitre en habitude répétable.

Demander à l’IA à propos de ce chapitre

Continuez avec l'étude AI si le texte soulève des questions ou va plus loin qu'une simple lecture.

Suivre les thèmes que ce chapitre ouvre Centres thématiques connexes pour les questions plus larges que ce chapitre peut avoir ouvertes.

Parcourir tous les sujets