מתי 25

Lee este capítulo con intención

Matthew 25 closes Jesus' last great discourse with three parables about being ready for his return. Ten bridesmaids wait for a bridegroom who is delayed; five brought extra oil and five did not, and when he arrives at midnight the unprepared find the door shut. A master entrusts talents to three servants; two trade and double them and hear "Well done, good and faithful servant," while the third buries his out of fear and is thrown out. Finally the Son of Man sits on his throne and separates the nations like sheep from goats, and the test is what they did for the hungry, thirsty, stranger, naked, sick, and imprisoned: "whatever you did for one of the least of these brothers of Mine, you did for Me."

Abrir comentario del capítulo

Matthew 25 is Jesus' last teaching before the passion begins, and it answers a question the disciples had asked on the Mount of Olives: how do we live until you come back? He answers with three stories. In the first, ten bridesmaids wait for a groom who is late, and all of them fall asleep; the difference is not that the wise stayed awake but that they had brought oil, and when the cry comes at midnight, readiness turns out to be something you cannot borrow. In the second, a man going abroad hands his fortune to three servants in different amounts, and comes home to find that two have put it to work and one has buried it out of fear. The reward for the two is identical, which means the master was measuring faithfulness, not results. The third is judged not for losing the money but for being too afraid of his master to try. In the last, the Son of Man sits on his throne and divides the whole human race like a shepherd sorting sheep from goats at evening, and the question is not what they believed but what they did about hunger, thirst, strangers, nakedness, sickness, and prison. Both groups are surprised; neither knew that the person in need was Jesus. The chapter's three lessons are one lesson: the time between now and his coming is not a waiting room. It is the test.

Pasajes clave

Matthew 25:1-13 Matthew 25:14-30 Matthew 25:31-46 Matthew 24:42-44 Isaiah 58:6-10 Luke 19:11-27

Historical and literary context

The chapter is the second half of the Olivet Discourse, spoken on the Mount of Olives in the last week before the crucifixion, after the disciples asked about the end of the age. Village weddings involved a night-time procession in which the groom came to fetch the bride while attendants waited with torches or lamps. A talent was a weight of silver worth roughly twenty years of a laborer's wages, so even the one-talent servant held a fortune. Shepherds in Palestine grazed sheep and goats together by day and separated them at night, since goats need more shelter. The works of mercy in verses 35 and 36 match the duties Jewish tradition drew from Isaiah 58 and Job 31.

How the chapter unfolds

Verses 1 to 13, the ten virgins: the delay, the sleep, the midnight cry, the shortage of oil, the shut door, and the lesson to keep watch. Verses 14 to 30, the talents: the entrusting, the long absence, the reckoning, the identical praise for the five- and two-talent servants, the fearful excuse of the third, and his judgment. Verses 31 to 46, the sheep and the goats: the enthroned Son of Man, the separation, the welcome of the blessed with its six works of mercy, the surprise of the righteous, the dismissal of the cursed with the same six works omitted, and the final line on eternal punishment and eternal life.

Why this chapter matters

The English word "talent," meaning a natural gift, comes from this parable, which has shaped the Christian sense that abilities are entrusted and must be used. "Well done, good and faithful servant" is the phrase most Christians hope to hear and the one most often spoken at funerals. The sheep and the goats is the New Testament's clearest statement that faith is judged by concrete mercy, and "the least of these" has driven hospitals, prisons ministry, and relief work for two thousand years. The shut door of the first parable is the source of the church's teaching that readiness cannot be borrowed at the last minute.

Interpretive tension to watch

"The least of these brothers of Mine" has been read two ways: as all the poor and suffering, or, since Matthew uses "brothers" for disciples, as Jesus' own followers, so that the nations are judged by how they received his messengers. The two readings lead to different sermons but the same demand for mercy. The sheep and the goats also seem to teach judgment by works, which readers must hold together with Matthew's own emphasis on faith and with Paul. And the wise virgins' refusal to share oil troubles readers until they see that readiness is the one thing that cannot be transferred.

Preguntas para este capítulo

The third servant hid his talent because he was afraid of his master. How does a wrong picture of God lead to a wasted life?
Both the sheep and the goats are surprised by the verdict. What does that say about how people measure their own faithfulness?
Whether "the least of these" means all the poor or Jesus' followers, what would change in your week if you took verse 40 literally?

Study with context

Use this as a chapter guide, then press deeper into the text itself. The goal is to slow down observation, notice structure, and ask better questions before jumping to conclusions.

Añadir a notas

1 אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃ 2 חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃ 3 הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן׃ 4 והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃ 5 וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃ 6 ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו׃ 7 אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן׃ 8 ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃ 9 ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן׃ 10 ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת׃ 11 ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו׃ 12 ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃ 13 לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם׃ 14 כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו׃ 15 ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃ 16 וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃ 17 וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות׃ 18 אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו׃ 19 ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃ 20 ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃ 21 ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃ 22 ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃ 23 ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך׃ 24 ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃ 25 ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך׃ 26 ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃ 27 לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית׃ 28 על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים׃ 29 כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו׃ 30 ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃ 31 והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו׃ 32 ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים׃ 33 והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃ 34 אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם׃ 35 כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃ 36 ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃ 37 וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃ 38 ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃ 39 ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃ 40 והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃ 41 ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃ 42 כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃ 43 גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃ 44 וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃ 45 אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם׃ 46 וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃

Convierte la lectura en estudio real

Regístrate para guardar versículos, tomar notas y estudiar con herramientas de IA.

Registrarse Iniciar Sesión

Elige tu próximo paso después de este capítulo Sigue leyendo, elige un plan o continúa estudiando con AI.

Leer el siguiente capítulo מתי 26 in כתבי הקודש — תנ״ך והברית החדשה.

Planes de Lectura

Elige un plan si quieres convertir este capítulo en un hábito repetible.

Pregunta a la IA sobre este capítulo

Continúa con el estudio de AI si el texto genera preguntas o presiona más profundo que una lectura.

Sigue los temas que este capítulo abre Centros de temas relacionados para las preguntas más amplias que este capítulo puede haber abierto.

Explorar todos los temas