קורינתים א׳ 1

Читайте цей розділ з наміром

First Corinthians 1 opens Paul's letter to a gifted, divided, and worldly church with thanks for their grace and a plea for their unity. They have split into factions around Paul, Apollos, Cephas, and Christ, and Paul answers with a question: "Is Christ divided?" He then lays down the letter's foundation, the message of the cross, which is foolishness to the perishing and the power of God to the saved. Jews demand signs and Greeks seek wisdom; Paul preaches Christ crucified. God chose the foolish, weak, and lowly things of the world so that no one may boast except in the Lord.

Відкрити коментар до розділу

First Corinthians 1 is addressed to a church with every gift and no unity. Paul begins graciously, thanking God for the grace at work in Corinth and assuring the church that God will sustain them to the end. Then he names the problem. Chloe's people have told him that the congregation has split into camps, each claiming a leader: Paul, Apollos, Cephas, even Christ as one party among others. Paul's response is a series of questions that expose the absurdity. Is Christ divided? Was Paul crucified for you? Were you baptized into the name of Paul? He is relieved to have baptized almost no one there, because his job was to preach, and to preach in a way that did not empty the cross of its power by dressing it in clever words. From there the chapter becomes the letter's foundation. The message of the cross is foolishness to those who are perishing and the power of God to those being saved. Jews want signs, Greeks want wisdom, and Paul offers a crucified Messiah, a stumbling block to one and a joke to the other, and the power and wisdom of God to anyone who is called. Then he asks the Corinthians to look at themselves. Not many of them were wise, powerful, or well born. God chose them precisely so that no one could boast in his presence. If anyone boasts, Paul says, quoting Jeremiah, let him boast in the Lord.

Ключові місця

1 Corinthians 1:10-13 1 Corinthians 1:18-25 1 Corinthians 1:26-31 Isaiah 29:14 Jeremiah 9:23-24

Historical and literary context

Corinth was a wealthy, cosmopolitan port with a reputation for status-seeking and sexual license, and its church, founded by Paul around AD 50, reflected the city. Traveling teachers were judged by rhetorical polish, and the church had begun ranking its leaders the same way. Paul writes from Ephesus a few years later, having heard reports from Chloe's household. His quotations of Isaiah 29 and Jeremiah 9 frame the Corinthian problem as the ancient problem of human wisdom and boasting confronted by God.

How the chapter unfolds

Verses 1 to 3 greet the church as sanctified and called to be holy, with all who call on the Lord everywhere. Verses 4 to 9 give thanks for their gifts and promise that God will sustain them to the end. Verses 10 to 17 name the divisions, the party slogans, Paul's relief that he baptized so few, and his commission to preach rather than baptize, lest the cross be emptied. Verses 18 to 25 set the message of the cross against the wisdom of the world, with Jews demanding signs and Greeks seeking wisdom. Verses 26 to 31 point to the Corinthians' own calling, not many wise, powerful, or noble, as proof that God chooses the lowly so that boasting can only be in the Lord.

Why this chapter matters

The chapter contains the New Testament's classic statement of the scandal of the cross: a crucified Messiah is a stumbling block and a joke by every human measure, and the power and wisdom of God by God's. It has shaped Christian thinking about the relation between faith and human wisdom ever since. Its diagnosis of church division as a form of boasting, attaching oneself to a leader to borrow his status, remains uncomfortably current. And its reminder that most of the first Christians were not wise, powerful, or well born is one of Scripture's clearest statements of grace as God's choice of the unimpressive.

Interpretive tension to watch

Paul seems to dismiss wisdom, yet chapter 2 will claim a wisdom "among the mature," and the letter is itself a highly reasoned argument. The wisdom he rejects is the world's wisdom used as a standard for judging God; the wisdom he commends is Christ himself, "who has become for us wisdom from God." Keeping that distinction prevents the chapter from being read as anti-intellectual.

Запитання до цього розділу

The Corinthians divided over which leader to follow. What are the equivalent slogans in churches today, and what status does each one borrow?
Why is a crucified Messiah foolishness to the world, and why does Paul refuse to make it more palatable?
Paul tells the Corinthians to consider the time of their calling: not many were wise, powerful, or noble. What does God's choice of the lowly say about how he works?

Study with context

Use this as a chapter guide, then press deeper into the text itself. The goal is to slow down observation, notice structure, and ask better questions before jumping to conclusions.

Додати до нотаток

1 פולוס המקרא להיות שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וסוסתניס אחינו׃ 2 אל קהלת אלהים אשר בקורנתוס אל המקדשים במשיח ישוע הקרואים להיות קדשים עם כל הקראים בשם אדנינו ישוע המשיח בכל מקום שלהם ושלנו׃ 3 חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃ 4 אודה לאלהי בעבורכם בכל עת על חסד האלהים הנתן לכם במשיח ישוע׃ 5 אשר עשרתם בו בכל בכל דבור ובכל דעת׃ 6 באשר עדות המשיח התקימה בכם׃ 7 עד כי לא חסרתם כל מתן החסד והנכם מחכים להתגלות אדנינו ישוע המשיח׃ 8 אשר גם יקים אתכם ער עת קץ להיות נקיים ביום אדנינו ישוע המשיח׃ 9 נאמן הוא האלהים אשר על פיו נקראתם לחברת בנו ישוע המשיח אדנינו׃ 10 והנני מזהיר אתכם אחי בשם אדנינו ישוע המשיח להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת׃ 11 כי הגד לי עליכם ביד בני בית כלואה כי יש מריבות ביניכם׃ 12 וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לפולוס וזה לאפולוס וזה לכיפא וזה למשיח הנני׃ 13 הכי חלק המשיח הכי פולוס נצלב בעדכם או לשם פולוס נטבלתם׃ 14 אודה לאלהים שלא טבלתי איש מכם כי אם את קרספוס ואת גיוס׃ 15 פן יאמרו כי לשמי טבלתי׃ 16 אך טבלתי גם את בני בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם טבלתי עוד איש אחר׃ 17 כי לא שלחני המשיח לטבול כי אם לבשר לא בחכמת דברים למען אשר לא יהיה לריק צלב המשיח׃ 18 כי דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת אלהים הוא׃ 19 כי כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר׃ 20 איה חכם איה ספר איה דרש העולם הזה הלא סכל האלהים את חכמת העולם הזה׃ 21 כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים׃ 22 כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה׃ 23 ואנחנו משמיעים את המשיח הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים׃ 24 אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים את המשיח אשר הוא גבורת אלהים וחכמת אלהים׃ 25 יען כי סכלות האל חכמה היא מאדם וחלשת האל חזקה היא מאדם׃ 26 כי ראו נא אחי את קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים׃ 27 כי אם בסכל שבעולם בחר האל למען ביש את החכמים ובחלוש שבעולם בחר האל למען ביש את החזק׃ 28 ובדלת העולם בחר האל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו׃ 29 כדי שלא יתהלל לפניו כל בשר׃ 30 וממנו אתם במשיח ישוע אשר היה לנו לחכמה מאת האלהים ולצדקה ולקדוש ולפדיון׃ 31 ויהי ככתוב המתהלל יתהלל ביהוה׃