ההתגלות 9

この章を意図をもって読む

Revelation 9 sounds the fifth and sixth trumpets, the first two of the three "woes." A star fallen from heaven unlocks the Abyss, smoke pours out, and from the smoke come locusts with the power of scorpions, told to torment for five months only those without the seal of God. They look like war horses with human faces, women's hair, lions' teeth, iron breastplates, and stinging tails, and their king is the angel of the Abyss, Abaddon in Hebrew, Apollyon in Greek. The sixth trumpet releases four angels bound at the Euphrates and an army of two hundred million whose horses breathe fire, smoke, and sulfur, killing a third of humanity. The rest do not repent.

章の解説を開く

Revelation 9 is the chapter people have in mind when they call Revelation frightening, and it earns the reputation. The fifth trumpet sounds, a star that has fallen from heaven is handed the key to the Abyss, and when the shaft is opened, smoke pours out like a furnace and blots out the sun. Out of the smoke come locusts, but not locusts: they have the sting of scorpions, the look of horses armored for battle, human faces, women's hair, lions' teeth, iron breastplates, and wings that sound like an army of chariots. Their king is named Destroyer in two languages. Yet the most important words in the description are the limits. They may not touch the grass or the trees. They may not touch anyone who has the seal of God. They may not kill. They have five months. The sixth trumpet is worse, four angels released from the Euphrates at an hour fixed in advance, and behind them a cavalry of two hundred million whose horses breathe fire and sulfur and kill a third of the human race. John is drawing on the locust plague of Egypt, the locust army of Joel, and the Parthian horsemen every Roman feared, and piling the images on top of one another until they cannot be seen, only felt. Then the chapter ends with two quiet verses that are its real subject. The rest of mankind, the ones who survived, did not repent. They went on worshiping idols that cannot see or hear or walk, and went on with murder, sorcery, immorality, and theft. The trumpets have done all that terror can do, and it was not enough.

主要な箇所

Revelation 9:1-6 Revelation 9:13-16 Revelation 9:20-21 Joel 2:1-11 Exodus 10:12-15 Revelation 7:3

Historical and literary context

Locust swarms were the ancient world's most feared natural disaster, and John's description draws on the plague of Exodus 10 and on Joel 1 and 2, where locusts are pictured as an invading army with horses' faces and lions' teeth. The Euphrates was Rome's eastern frontier, beyond which lay the Parthians, whose cavalry were the terror of Roman armies; a vast mounted host from the east is what a first-century reader would picture. "Apollyon," the Destroyer, may be a barb at Domitian, who liked to be identified with the god Apollo, whose emblem was the locust. The five months match the natural span of a locust season. The refusal to repent echoes Pharaoh under the plagues.

How the chapter unfolds

Verses 1 to 6, the fifth trumpet: the fallen star, the opened Abyss, the smoke, and the locusts with limited power and a five-month term of torment so severe that people will seek death. Verses 7 to 11 describe the locusts and name their king. Verse 12 marks the passing of the first woe. Verses 13 to 16, the sixth trumpet: the voice from the altar, the four angels at the Euphrates prepared for the exact hour, and the army of two hundred million. Verses 17 to 19 describe the horses of fire, smoke, and sulfur that kill a third of mankind. Verses 20 and 21 record that the survivors did not repent of idolatry, murder, sorcery, immorality, or theft.

Why this chapter matters

Revelation 9 is the book's most vivid picture of evil unleashed and yet limited: the locusts may torment but not kill, for five months, and only those without God's seal; the four angels are released at an appointed hour. Every horror is on a leash. The chapter's real weight falls on its last two verses, where plagues that should drive people to repentance do not. That diagnosis, that judgment by itself does not change hearts, prepares for the different strategy of chapters 10 and 11, where the church's witness, not the trumpets, brings people to give glory to God.

Interpretive tension to watch

Readers differ over whether the locusts and the horsemen are demonic forces, human armies described in visionary language, or both at once, and over whether the trumpets cover the whole age between the two comings or a final period. The "star that had fallen" is Satan to some interpreters and an angel sent by God to others; the text says the key "was given" to it, which keeps God in control either way. The plain sense of the chapter is easier than its symbols: evil is real, permitted, bounded, and does not have the last word.

この章のための質問

The locusts are told what they may and may not do, and for how long. What does that say about the limits of evil?
Verses 20 and 21 report that the survivors did not repent. Why might suffering harden people rather than turn them?
How does the seal of God in verse 4 relate to the sealing of chapter 7?

Study with context

Use this as a chapter guide, then press deeper into the text itself. The goal is to slow down observation, notice structure, and ask better questions before jumping to conclusions.

ノートに追加

1 והמלאך החמישי תקע בשופר וארא כוכב נפל מן השמים לארץ וינתן לו מפתח באר התהום׃ 2 ויפתח את באר התהום ויעל עשן מן הבאר כעשן כבשן גדול ויחשך השמש והרקיע מקיטר הבאר׃ 3 ומן הקיטר יצא ארבה על הארץ וינתן להם שלטן כשלטן עקרבי הארץ׃ 4 ויאמר אליהם אשר לא ישחיתו את עשב הארץ ולא כל ירק ולא כל עץ כי אם את בני האדם אשר אין להם חותם אלהים במצחותם׃ 5 ולא נתן להם להמיתם רק להכאיבם חמשה חדשים וכאבם ככאב איש אשר יכהו העקרב׃ 6 ובימים ההם יבקשו בני אדם את המות ולא ימצאהו וישאלו את נפשם למות והמות יברח מהם׃ 7 ויהי מראה הארבה כדמות סוסים ערוכי מלחמה ועל ראשיהם כעטרות כעין זהב ופניהם כפני אדם׃ 8 ושער להם כשער נשים ושניהם שני אריה׃ 9 ושרינים להם כשריני ברזל וקול כנפיהם כקול מרכבות סוסים רבים הרצים למלחמה׃ 10 וזנבות להם כזנבות עקרבים ועקצים בזנבותם והשלטו לענות את בני האדם חמשה חדשים׃ 11 ומלאך התהום הוא מלך עליהם ושמו אבדון בעברית והוא אפוליון בלשון יון׃ 12 הצרה האחת חלפה הלכה לה והנה באות אחריה עוד צרות שתים׃ 13 והמלאך הששי תקע בשופר ואשמע קול אחד מארבע קרנות מזבח הזהב אשר לפני אלהים׃ 14 ויאמר למלאך הששי אשר השופר בידו התר את ארבעה המלאכים ההם האסורים על הנהר הגדול נהר פרת׃ 15 ויתרו ארבעה המלאכים אשר היו נכונים לשעה וליום ולחדש ולשנה להמית שלישית בני האדם׃ 16 ויהי מספר צבאות הפרשים שתי רבוא רבבות ואני שמעתי מספרם׃ 17 וכן ראיתי במראה את הסוסים ורכביהם אשר שרינותיהם כעין אש ותכלת וגפרית וראשי הסוסים כראשי אריות ותצא מפיהם אש וקיטור וגפרית׃ 18 ותומת שלישית בני אדם בשלש האלה באש ובקיטור ובגפרית היצאות מפיהם׃ 19 כי כח הסוסים בפיהם כי זנבותם דומים לנחשים ויש להם ראשים ובהם ישחיתו׃ 20 ושאר בני אדם אשר לא נהרגו במגפות האלה בכל זאת לא שבו ממעשי ידיהם מהשתחות עוד לשדים ולעצבי זהב וכסף ונחשת ואבן ועץ אשר לא יראו ולא ישמעו ולא יהלכו׃ 21 ולא שבו מדרכם לרצח ולכשף ולזנות ולגנב׃

読むことを本当の学びに変える

登録すると、聖句のブックマーク、ノート作成、AIツールでの学びができます。

新規登録ログイン

この章の後の次のステップを選ぶ読み続けるか、プランを選ぶか、AIで学習を続けてください。

次の章を読む ההתגלות 10 in כתבי הקודש — תנ״ך והברית החדשה.

読書プラン

この章を繰り返し可能な習慣にしたい場合は、プランを選んでください。

この章についてAIに聞く

テキストが疑問を提起したり、一度の読書よりも深く迫る場合は、AI学習を続けてください。

この章が開くテーマを追うこの章が開いたより大きな疑問に関連するトピックハブ。

すべてのトピックを閲覧